משפט שיתוף הקבצים בישראל: נמחק שם הנתבע האחרון

אבי הירש נותר הנתבע האחרון בתביעה של חברות המוזיקה והקולנוע נגד אתרי השיתוף הגדולים בישראל, לאחר ששאר הנתבעים הגיעו לפשרה ושילמו פיצויים. הירש סרב להתפשר וטען כי רק סיפק שירותי אחסון לחלק מהאתרים שנתבעו. השבוע הסכימו התובעות למחוק את שמו מבלי שישלם להן פיצויים

גל מור

התביעה נגד אתרי שיתוף הקבצים הגדולים בישראל הסתיימה רשמית השבוע, לאחר שנציגי חברות התקליטים הסכימו למחיקת שמו של הנתבע האחרון, אבי הירש, ימים אחדים לפני תחילת משפטו.

הירש היה אחד מארבעה שנתבעו והוסרו מהרשת בספטמבר, 2005, על ידי ארגון א.ל.י.ס. (אגודה להגנת יצירות סינמטוגרפיות), המייצג את אולפני הסרטים הגדולים בארה"ב, ו-26 חברות ישראליות המחזיקות ביוצרים זכויות על יצירות הכוללות מוזיקה וסרטים.

הפרשה בקצרה

התביעה, נגד מפעילי האתרים lionetwork, lala.co.il ו-shift.co.il, שפירסמו קישורים שהפנו להורדות סרטים ברשתות

שיתוף קבצים, הוגשה שלושה חודשים לאחר פסיקת בית המשפט העליון בארה"ב נגד תוכנות שיתוף הקבצים מורפיאוס וגרוקסטר.

בכתב התביעה נטען כי הירש הוא הבעלים, המנהל והמפעיל של אתר ליונטוורק, אשר "הוזהר מספר פעמים להפסיק מפעילותו, אך הוא בחר לקרוא תגר על המבקשות ולהמשיך בפעילות המפרה, תוך שהוא כמו יתר המשיבים עוטה את דמותו של רובין הוד, נוטל מבעלי הזכויות את יצירותיהם ומחלקם ללא הרשאה וללא תמורה לכל דורש".

הירש, באמצעות בא כוחו עו"ד בועז גוטמן, טען כי אינו בעל האתר אלא ספק שירותי האחסון לאתר זה ולאתרים נוספים שנתבעו. בניגוד לספקיות האינטרנט 012 קווי זהב ואינטרנט זהב, שהוזכרו בתביעה כמשיבות פורמליות, על רקע שירותי האחסון שסיפקו לנתבעים, הירש היה אחד הנתבעים הישירים בתיק זה.

מאוחר יותר צירפו התובעות לתיק את שמו של שי לב ארי, המפעיל האמיתי של ליונטוורק, וטענו כי הוא מפעיל את האתר במשותף עם הירש. למרות זאת, סגן בית המשפט המחוזי בחיפה, השופט גדעון גינת, לא נעתר לבקשה למחוק את שמו מהתביעה.

המשפט לא יתקיים

בחודש דצמבר סיכמו התובעות על הסדר עם תמיר פרמינגנר, מפעיל אתר סאבסנטר, שאושר על ידי בית המשפט, ובחודש ינואר, 2006, סוכם ההסדר העיקרי בתיק, עם מפעילי אתרי השיתוף הגדולים ליונטוורק ו-Lala.

על פי הסכם זה , שאושר על ידי בית המשפט, נאסר על האתרים לפרסם קישורים להורדות פיראטיות, וכל אחד מהבעלים הסכים לשלם לחברות המוזיקה

והקולנוע פיצויים בסך 30 אלף שקלים.

מאוחר יותר הושג הסדר גם עם אלי שגב (בעל אתר shift), והירש נותר הנתבע האחרון, לאחר שלא הסכים לשלם פיצויים או להתפשר עם התובעות.

שלב קדם המשפט בתיק של תעשיית המוזיקה והקולנוע בישראל נגד הירש עמד להיפתח ביום ב', אך לא יתקיים לאחר שביום ד' הגיעו הצדדים להסכמה כי שמו של הירש יימחק מכתב התביעה, מבלי שייאלץ לשלם פיצויים.

(02.06.06, 23:26)

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3258137,00.html

משפט שיתוף הקבצים הסתיים בקול ענות חלושה

חברות המוזיקה והסרטים נהגו בחוכמה כאשר הסכימו למחוק את שמו של אבי הירש מרשימת הנתבעים ולהביא לסגירת התיק הזה, אשר בסיכומו ספק אם ניצחו

גל מור

אן אם סי, הד ארצי, הליקון, פונוקול, המון הפקות, נענע דיסק ו-21 חברות וגופים אחרים שתבעו את אבי הירש נהגו בסך הכל בחוכמה כאשר הסכימו למחוק את שמו מרשימת הנתבעים בתיק.

המשפט של הירש, שהיה צפוי להתחיל השבוע, אינו מתאים לשמש משפט הראווה של בעלי זכויות היוצרים בישראל, כזה שבסופו "יראו וייראו" כל משתפי הקבצים הלא חוקיים. הירש סרב להתפשר עם תעשיית הבידור והביע נכונות, באמצעות עו"ד בועז גוטמן, ללכת "עד הסוף" עד בית המשפט העליון, וזו מצמצה ראשונה.

הסכנה: הפסד דעת הקהל

אף אם התובעים היו מצליחים לשכנע את בית המשפט המחוזי והעליון כי גם שירותים המאחסנים

אתרים המפנים להורדות בלתי חוקיות תורמים להפרת החוק, ולא רק בעלי האתרים האלה, הם היו מפסידים בדעת הקהל – הזירה החשובה ביותר כיום.

אם חברות המוזיקה והסרטים לא היו מרפות מהירש, היה הזרקור של התקשורת הישראלית והבינלאומית מופנה לעברו, ומשדר לעולם את התעשייה בכיעורה. הירש, שלא הפעיל אתר שיתוף קבצים, בניגוד לנטען בכתב התביעה, היה מצטייר כשעיר לעזאזל.

בסיכום המשפט המשמעותי ביותר שעניינו שיתוף קבצים בישראל, מתברר כי אין כאן מרוויחים, מלבד, אולי, משרד עורכי הדין של תעשיית הבידור.

נכון, חברות המוזיקה והקולנוע הצליחו להסיר מהרשת אתרים פופולריים שהפנו גולשים להורדות לא חוקיות, ונתנו הסכמתן לחזרתם לרשת רק לאחר שהתחייבו להפסיק לקשר לתכנים בלתי חוקיים, אך הם עדיין פועלים ומפנים לקבצים ברשתות שיתוף הקבצים באופן עקיף. הגולשים הישראלים הפכו מתוחכמים יותר בשנה האחרונה, ורבים מאיתם לא זקוקים לקישורים הישירים כדי למצוא את הקבצים הלא חוקיים.

נוסף על כך, אתרי שיתוף חדשים, שלא היו בין הנתבעים, מפרסמים קישורים ישירים להורדת סרטים ישראלים ולועזיים ברשתות שיתוף קבצים כמו ED2K או ביטורנט, וגם סדרות טלוויזיה ישראליות מופצות ללא הפרעה.

רק שירותים חוקיים יתרמו לשינוי

אם המטרה של התביעות הייתה לצמצם את מימדי הפיראטיות באינטרנט ספק אם היא הצליחה. נציגי התעשייה בישראל

לכל היותר עשו שריר קטן שהרשים אולי רק את האנשים בחליפות ב-RIAA וב-MPAA, איגודי תעשיית המוזיקה והסרטים בארה"ב. התביעה הזו, כך נראה, חלפה מעל ראשם של משתפי הקבצים הישראלים, שעדיין מרגישים בטוחים.

הפיראטיות תצומצם, אם תצומצם, לא באמצעות תביעות אלא בעזרת שירותי מדיה חוקיים, זולים ויעילים, כאלה שיציעו להורדה שירים וסרטים חדישים, במקביל להפצתם לחנויות ולבתי הקולנוע, תוך ביטול הדחיקה של האינטרנט לתחתית שרשרת ההפצה.

חברות ההפצה הגדולות במערב כבר מבינות את זה והודיעו על השקת שירותים מקוונים כאלה. בשלב זה, לא פועל בישראל שירות סרטים או מוזיקה, הכולל תכנים ישראלים ובינלאומיים. נאלץ לחכות לרגע בו הגבירים מהוליווד יחליטו שגם תורנו הגיע.

(03.06.06, 01:50)

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3258147,00.html

חברות התקליטים מחקו את התביעה נגד הנתבע האחרון שנשאר

פורסם ב2 ביוני 2006, 17:02

פרשה

חברות התקליטים מחקו את התביעה נגד הנתבע האחרון שנשאר

02/06/2006 | דואר חשמלי | גיליון מספר 81 | משה הלוי halemo

חברות התקליטים הישראליות שתבעו אתרי שיתוף קבצים, בהם להלה וליונטוורק, מפעילות שירות אימיול, הסכימו למחוק את התביעה נגד הנתבע הראשון והאחרון בפרשה, אבי הירש שעל פי התביעה, תחזק אתר מפר. את המהלך יזם עו"ד בועז גוטמן, סניגורו של הירש, שהצליח לשכנע את התביעה שהירש לא הרוויח אגורה משיתוף קבצים ולא היה שותף לעוולה הנטענת.

ביום 11 ספטמבר 2005 נפתחה מערכה משפטית רשמית של חברות התקליטים והסרטים בישראל ובארה"ב כנגד משתפי קבצים ישראלים, בהם אתרי אינטרנט ומפעילי שירותי שיתוף קבצים.

החברות התובעות, 27 במספר, בהן NMC מוסיקה, הד ארצי, הליקון, פונוקול, ועוד חברות פחות ידועות שהפיקו סרטים ידועים, הגישו תביעה על הפרת זכויות יוצרים בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 915/05). התביעה הוגשה נגד ששה נתבעים, בהן ספקיות האינטרנט 012 קווי זהב ואינטרנט זהב, שהתביעה נגדה היתה פורמלית בלבד. נגד הספקיות נטען כי הן נתנו שירותי אירוח (hosting) לנתבעים.

נגד הנתבע הראשון, אבי הירש, טענה התביעה כי הוא הבעלים המנהל והמפעיל של אתר "ליונטוורק" (http://www.lionetwork.net/), אשר היווה אתר אינדקס לקבצי מוסיקה וסרטים שזכויות היוצרים בהן שייכות לתובעים. התבעיה טענה כי הירש הוזהר מספר פעמים על ידם, אך התעלם מהדרישה.

נגד הנתבע השני, אמיר טסלר (או אמיר חיים), נטען כי הוא הבעלים והמפעיל של האתר המפר "להלה" (http://www.lala.co.il/). גם נגדו טענה התביעה כי התעלם מהתראות ואזהרות שנשלחו אליו על ידי התובעים, ואף הכריז תיגר על חברות התקליטים והסרטים.

נגד הנתבע השלישי, אלי שגב, טענו התובעות כי הוא הבעלים והמפעיל את אתר "שיפט" (http://www.shift.co.il/) שגם הוא אתר שנתן הפניות וקישורים לקבצי מוסיקה וסרטים מפרי זכויות יוצרים.

נגד הנתבע הרביעי, תמיר פרמינגר, נטען כי הוא הבעלים והמפעיל של האתר המפר "סאבסנטר" (http://www.subcenter.co.il/) שפעל עד לקבלת מכתבי ההתראה, ולאחר מכן הצטרף לפעילותו של אתר "להלה".

הנתבע השביעי, שי לב ארי, לא היה חלק מכתב התביעה המקורי, אך צורף מאוחר יותר לכתב התביעה, מאחר ועל פי התביעה, הוא היה שותף להפעלת אתר שיתוף הקבצים "ליונטוורק" ביחד עם הנתבע 1, אבי הירש.

מיד עם הגשת התביעה, הגישו התובעות גם בקשה לסעדים זמניים, בהם צווי חיפוש ותפיסה נגד הנתבעים. לאחר קבלת צווי החיפוש והתפיסה מבית המשפט, הגיעו נציגי התובעים ופרקליטיהם ממשרד עורכי הדין שרה פרזנטי ושות` (http://www.presentilaw.com/), אחד מהמשרדים המובילים בעיסוק בזכויות יוצרים. מייסדת המשרד, עו"ד שרה פרזנטי היא כותבת אחד מספרי החוק המקיפים ביותר בנושא זכויות יוצרים, "דיני זכויות יוצרים" (3 כרכים עבים מאוד).

החיפוש והתפיסה שביצוע התובעים בבתיהם ובמשרדיהם של הנתבעים לוו בצווים ובשוטרים שנלוו להליך הפולשני. נגד הנתבע הראשון, אבי הירש, הגיעו התובעים לביתו והחרימו ציוד מחשבים שעל פי החשד שימש לפגיעה בקניין הרוחני של חברות התקליטים והסרטים בישראל.

בינתיים, הוגשו על ידי הנתבעים כולם כתבי הגנה.

ההליך העיקרי עצמו לא הגיע לשלב של ראיות והוכחות, אלא רובו נוהל במסגרת בקשות ביניים לסעדים זמניים שהגישו התובעים והנתבעים באמצעות עורכי דינם. התכתובת המשפטית והדיונים התקיימו בפני השופט גדעון גינת, סגן הנשיא של בית המשפט המחוזי בחיפה.

לאחר מספר חודשים, הגיעו חלק מהנתבעים לפשרה עם התובעים. הפשרה כללה פיצוי והבטחה להימנע מהפרת זכויות יוצרים נוספת.

ביום 07 דצמבר 2005 הגיע הנתבע 4, תמיר פרמיגנר (מפעיל אתר "סאבסנטר"), לפשרה עם התובעות, שתוכנה לא פורסם. לפשרה ניתן תוקף של פסק דין.

ביום 27 דצמבר 2005 הגיעו הנתבעת 6, ספקית האינטרנט 012 קווי זהב, והתובעות לפשרה שתוכנה לא פורסם, וניתן לה תוקף של פסק דין.

ביום 8 ינואר 2006 הגיעו הנתבעים 2 ו 7, אמיר טסלר (מפעיל אתר "להלה") ושי לב ארי (מפעיל אתר "ליונטוורק"), להסכמה עם התובעים לפצותם כספית. הוסכם כי כל אחד מהם ישלם סכום של 30,000 ש"ח לכיסוי הוצאות התביעה. עוד הוסכם כי טסלר ולב ארי ישלמו סך של 20,000 ש"ח כל אחד על כל יצירה מפירה חדשה שתעלה לאתר האינטרנט שברשותם.

ביום 6 פברואר 2006 הגיע הנתבע 3, אלי שגב (מפעיל אתר "שיפט"), עם התובעות לפשרה, שתוכנה לא פורסם. לפשרה ניתן תוקף של פסק דין.

אם חשבנו שתיק התביעה הכי גדול בישראל בנושא שיתוף קבצים נסגר לפני מספר חודשים, אז ממש לא. ההליכים המשיכו להתנהל נגד הנתבע הראשון והאחרון בכתב התביעה, אבי הירש, שלא הגיע עד כה לשום הסכמה ופשרה עם התובעות.

במהלך השבוע האחרון הצליח עו"ד בועז גוטמן (http://www.4law.co.il/) המייצג את הירש, לשכנע את עורכי דין של חברות המוסיקה והתקליטים הישראליות, שהירש לא הרוויח אגורה אחת לכיסו משיתוף קבצים. עו"ד גוטמן הסביר לבא כוחן של התובעות, עו"ד ערן פרזנטי, כי מרשו לא עסק בשיתוף קבצים ולא הרוויח כסף מהנושא, וכל מה שעסק בו הוא מתן שירותי אירוח לאתרים בישראל.

ביום 31 מאי 2006 הגיעו הצדדים להסכמה כי שמו של אבי הירש יימחק מכתב התביעה, וזאת ללא צו להוצאות כספיות או לפיצוי כספי כלשהו. חברות התקליטים והסרטים ויתרו על ליטרת הבשר שלהם מהנתבע הראשון, ואילו הירש, בעצת עורך דינו, ויתר על ניהול הליך ארוך ומתיש כנגד התובעות, כדי להוכיח את חפותו.

כפי הנראה, לאחר פסקי הדין בפשרה כנגד הנתבעים 2, 3, 4, 5, 6 ו 7, ולמרות מחיקה שמו של הנתבע הראשון מהתביעה, עדיין תיזכר התביעה כ NMC נגד הירש בכל ספרי המשפט. כמו שזה נראה, הסאגה הרשמית בין חברות התקליטים והסרטים בישראל לבין משתפי הקבצים הישראלים הסתיימה רשמית.

א 915/05, מחוזי חיפה, אן.אם.סי מוסיקה בע"מ נגד אבי הירש ואח`
עותק מהסכם מחיקת התביעה, כאן

hirsh01.pdf

__________________

פורסם לראשונה בדואר חשמלי, גליון מספר 81, ביום 02/06/2006

http://halemo.com/edoar/0081/0001.html

http://gblogs.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=706954&passok=yes

אבי הירש
נתבע מספר 1

עו"ד בועז גוטמן
מייצג את הנתבע 1
אבי הירש

ד"ר שרה פרזנטי
מייצגת את חברות התקליטים
והסרטים בישראל

עו"ד ערן פרזנטי
מייצג את חברות התקליטים
והסרטים בישראל

חברות התקליטים מחקו את התביעה נגד הנתבע האחרון שנשאר

02/06/2006 | גיליון מספר 81 | משה הלוי halemo

חברות התקליטים הישראליות שתבעו אתרי שיתוף קבצים, בהם להלה וליונטוורק, מפעילות שירות אימיול, הסכימו למחוק את התביעה נגד הנתבע הראשון והאחרון בפרשה, אבי הירש שעל פי התביעה, תחזק אתר מפר. את המהלך יזם עו"ד בועז גוטמן, סניגורו של הירש, שהצליח לשכנע את התביעה שהירש לא הרוויח אגורה משיתוף קבצים ולא היה שותף לעוולה הנטענת.

החברות התובעות, 27 במספר, בהן NMC מוסיקה, הד ארצי, הליקון, פונוקול, ועוד חברות פחות ידועות שהפיקו סרטים ידועים, הגישו תביעה על הפרת זכויות יוצרים בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 915/05). התביעה הוגשה נגד ששה נתבעים, בהן ספקיות האינטרנט 012 קווי זהב ואינטרנט זהב, שהתביעה נגדה היתה פורמלית בלבד. נגד הספקיות נטען כי הן נתנו שירותי אירוח (hosting) לנתבעים.

נגד הנתבע הראשון, אבי הירש, טענה התביעה כי הוא הבעלים המנהל והמפעיל של אתר "ליונטוורק" (www.lionetwork.net), אשר היווה אתר אינדקס לקבצי מוסיקה וסרטים שזכויות היוצרים בהן שייכות לתובעים. התבעיה טענה כי הירש הוזהר מספר פעמים על ידם, אך התעלם מהדרישה.

נגד הנתבע השני, אמיר טסלר (או אמיר חיים), נטען כי הוא הבעלים והמפעיל של האתר המפר "להלה" (www.lala.co.il). גם נגדו טענה התביעה כי התעלם מהתראות ואזהרות שנשלחו אליו על ידי התובעים, ואף הכריז תיגר על חברות התקליטים והסרטים.

נגד הנתבע השלישי, אלי שגב, טענו התובעות כי הוא הבעלים והמפעיל את אתר "שיפט" (www.shift.co.il) שגם הוא אתר שנתן הפניות וקישורים לקבצי מוסיקה וסרטים מפרי זכויות יוצרים.

נגד הנתבע הרביעי, תמיר פרמינגר, נטען כי הוא הבעלים והמפעיל של האתר המפר "סאבסנטר" (www.subcenter.co.il) שפעל עד לקבלת מכתבי ההתראה, ולאחר מכן הצטרף לפעילותו של אתר "להלה".

הנתבע השביעי, שי לב ארי, לא היה חלק מכתב התביעה המקורי, אך צורף מאוחר יותר לכתב התביעה, מאחר ועל פי התביעה, הוא היה שותף להפעלת אתר שיתוף הקבצים "ליונטוורק" ביחד עם הנתבע 1, אבי הירש.

מיד עם הגשת התביעה, הגישו התובעות גם בקשה לסעדים זמניים, בהם צווי חיפוש ותפיסה נגד הנתבעים. לאחר קבלת צווי החיפוש והתפיסה מבית המשפט, הגיעו נציגי התובעים ופרקליטיהם ממשרד עורכי הדין שרה פרזנטי ושות' (www.presentilaw.com), אחד מהמשרדים המובילים בעיסוק בזכויות יוצרים. מייסדת המשרד, עו"ד שרה פרזנטי היא כותבת אחד מספרי החוק המקיפים ביותר בנושא זכויות יוצרים, "דיני זכויות יוצרים" (3 כרכים עבים מאוד).

החיפוש והתפיסה שביצוע התובעים בבתיהם ובמשרדיהם של הנתבעים לוו בצווים ובשוטרים שנלוו להליך הפולשני. נגד הנתבע הראשון, אבי הירש, הגיעו התובעים לביתו והחרימו ציוד מחשבים שעל פי החשד שימש לפגיעה בקניין הרוחני של חברות התקליטים והסרטים בישראל.

בינתיים, הוגשו על ידי הנתבעים כולם כתבי הגנה.

ההליך העיקרי עצמו לא הגיע לשלב של ראיות והוכחות, אלא רובו נוהל במסגרת בקשות ביניים לסעדים זמניים שהגישו התובעים והנתבעים באמצעות עורכי דינם. התכתובת המשפטית והדיונים התקיימו בפני השופט גדעון גינת, סגן הנשיא של בית המשפט המחוזי בחיפה.

ביום 07 דצמבר 2005 הגיע הנתבע 4, תמיר פרמיגנר (מפעיל אתר "סאבסנטר"), לפשרה עם התובעות, שתוכנה לא פורסם. לפשרה ניתן תוקף של פסק דין.

ביום 27 דצמבר 2005 הגיעו הנתבעת 6, ספקית האינטרנט 012 קווי זהב, והתובעות לפשרה שתוכנה לא פורסם, וניתן לה תוקף של פסק דין.

ביום 8 ינואר 2006 הגיעו הנתבעים 2 ו 7, אמיר טסלר (מפעיל אתר "להלה") ושי לב ארי (מפעיל אתר "ליונטוורק"), להסכמה עם התובעים לפצותם כספית. הוסכם כי כל אחד מהם ישלם סכום של 30,000 ש"ח לכיסוי הוצאות התביעה. עוד הוסכם כי טסלר ולב ארי ישלמו סך של 20,000 ש"ח כל אחד על כל יצירה מפירה חדשה שתעלה לאתר האינטרנט שברשותם.

אם חשבנו שתיק התביעה הכי גדול בישראל בנושא שיתוף קבצים נסגר לפני מספר חודשים, אז ממש לא. ההליכים המשיכו להתנהל נגד הנתבע הראשון והאחרון בכתב התביעה, אבי הירש, שלא הגיע עד כה לשום הסכמה ופשרה עם התובעות.

במהלך השבוע האחרון הצליח עו"ד בועז גוטמן (www.4law.co.il) המייצג את הירש, לשכנע את עורכי דין של חברות המוסיקה והתקליטים הישראליות, שהירש לא הרוויח אגורה אחת לכיסו משיתוף קבצים. עו"ד גוטמן הסביר לבא כוחן של התובעות, עו"ד ערן פרזנטי, כי מרשו לא עסק בשיתוף קבצים ולא הרוויח כסף מהנושא, וכל מה שעסק בו הוא מתן שירותי אירוח לאתרים בישראל.

ביום 31 מאי 2006 הגיעו הצדדים להסכמה כי שמו של אבי הירש יימחק מכתב התביעה, וזאת ללא צו להוצאות כספיות או לפיצוי כספי כלשהו. חברות התקליטים והסרטים ויתרו על ליטרת הבשר שלהם מהנתבע הראשון, ואילו הירש, בעצת עורך דינו, ויתר על ניהול הליך ארוך ומתיש כנגד התובעות, כדי להוכיח את חפותו.

א 915/05, מחוזי חיפה, אן.אם.סי מוסיקה בע"מ נגד אבי הירש ואח'

עותק מהסכם מחיקת התביעה, כאן

hirsh01.pdf

http://halemo.com/edoar/0081/0001.html